<h1>סמ"ג עשין סימן רל"ד</h1>
<h2>דף ח.</h2>
והא לך דין נגע שחין ומכוה, ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא, והיה במקום השחין שאת לבנה או בהרת לבנה אדמדמת ונראה אל הכהן, וראה הכהן והנה מראה שפל מן העור ושערה הפך לבן וטמאו הכהן נגע צרעת הוא בשחין פרחה, ואם יראנה הכהן והנה אין בה שער לבן ושפלה איננה מן העור והיא כהה והסגירו הכהן שבעת ימים, ואם פשה תפשה בעור וטמא הכהן אותו נגע הוא, ואם תחתיה תעמוד הבהרת לא פשתה צרבת השחין היא וטהרו הכהן, או בשר כי יהיה בעורו מכות אש והיתה מחית המכוה בהרת לבנה אדמדמת או לבנה, וראה אותה הכהן והנה נהפך שער לבן בבהרת ומראה עמוק מן העור צרעת היא במכוה פרחה וטמא אותו הכהן נגע צרעת היא, ואם יראנה הכהן והנה אין בבהרת שער לבן ושפלה איננה מן העור והוא כהה והסגירו הכהן שבעת ימים, וראהו הכהן ביום השביעי אם פשה תפשה בעור וטמא הכהן אותו נגע צרעת היא, ואם תחתיה תעמד הבהרת לא פשתה בעור והיא כהה שאת המכוה היא וטהרו הכהן כי צרבת המכוה היא (ויקרא י"ג י"ח—כ"ח). שנינו בפ"ט דנגעים (מ"א) שחין ומכוה מטמאין בשבוע אחת בשני סימנין בשער לבן ובפשיון שאם לסוף השבוע לא היו בהן אחד משני סימנין הללו אע"פ שעמד הנגע בעיניו ולא כהה טהור (חולין ח' א' תד"ה מטמאים), פירוש ולא כהה ממה שהיתה בתחילה. ומה שכתוב בפסוק (כ"ח) והיא כהה פירוש כמו שהיתה בתחילה ושפלה איננה מן העור (פסוק כ"ו). וחלקו הכתוב בשתי פרשיות ללמד שאין מצטרפין זה עם זה (חולין ח' א').
